פסק-דין בתיק תא"מ 42144-11-10

בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובע (להלן: " רכב התובע"), בתאונת דרכים שארעה ביום 10/6/10, עם קטנוע הנהוג בידי הנתבע-2, בבעלות הנתבעת-1 ומבוטח על-ידי הנתבעת- 3 (להלן: " קטנוע הנתבעים").

נהגת התובע העידה, כי נסעה בכביש מהיר בצומת אל-על, ובעודה מתקרבת אל הצומת כשברמזור דולק אור ירוק, הגיח מולה נהג קטנוע מצד ימין, כשהוא חוצה את מעבר החציה רכוב על הקטנוע. לדבריה, החלה בבלימה איטית ובסטיה ימינה, על מנת לא לפגוע בו חזיתית ולמזער את הנזק. נהגת התובעת העידה, כי נהג האופנוע  פשוט עצר, קפא במקום ומשכך פגעה בו, כך שרכבה נפגע באזור הקדמי שמאלי.

עדה נוספת שהייתה ברכב התובעת העידה, כי ישבה מאחור ברכב והן ראו פתאום אופנוע מגיח, נבהלו מאוד והחלו לצעוק, ונהגת התובע הצליחה לסטות לנתיב הימני. גם עדה זו העידה, כי האור ברמזור היה ירוק בבירור; וכן העידה כי נהג הקטנוע קפא על מקומו ולא המשיך בנסיעה, ולו היה ממשיך יתכן שהתאונה לא הייתה קורית.

שתי העדות העידו כי נהג הקטנוע היה רכוב על הקטנוע בעת התאונה ולאחר התאונה אמר לנהגת התובע כי הצילה את חייו והיה מאוד נרגש ונסער.

הנתבע 2, העיד, כי רצה לחצות את הכביש והחליט כי יקח את הקטנוע וילך לצידו. לדבריו, הגיע לערך לחצי המעבר, הסתכל, שמע צפירה ומתוך אינסטינקט עלה על הקטנוע ושם גז כדי להציל את חייו, התכופף לעבר הכידון ונהגת התובע פגעה בו בחלק האחורי של הקטנוע. לדבריו, המנוע דלק והוא הספיק לעלות על הקטנוע ולנסוע באמצע מעבר החציה.

הנתבע התייחס להודעה שנמסרה לחברת הביטוח וטען כי ההודעה נרשמה על-ידי מעבידו, תוך הטלת האשם עליו, במטרה להתחמק מחובותיו עקב כך שמדובר היה בתאונת עבודה ולהטיל עליו את החבויות בגין התאונה. לחברת הביטוח מסר המעביד, כי הנתבע עבר עם הקטנוע במעבר חציה כדי לחסוך את הרמזור ורכב שבא מצד שמאל פגע בו מאחור. במקום בו היה צריך לרשום מי אשם בתאונה, רשם המעביד כי הנתבע 2 אשם. ניכר היה שהנתבע לא מבין, כי ההליך דנן הוא הליך המתנהל מול חברת הביטוח, והוא לא צפוי לשאת אישית בתשלום בגין התאונה.

הנתבע בהגינותו הביע צער על מה שארע וחזר ואמר כי היום לא היה נוהג כך ואף אמר כי אינו מאשים את נהגת התובע בדבר. הנתבע הודה, כי לא הבחין בה אף ששדה הראיה היה פתוח והוסיף כי הוא לא מאמין שהיא חצתה את הצומת ברמזור אדום.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הנהגים ואת העדה הנוספת לתאונה, ניתן לקבוע בבירור, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 2, שנהג בחוסר זהירות וחצה מעבר חציה בקטנוע בחוסר זהירות כשהאור ברמזור היה אדום ותוך שהוא אינו מסתכל ומבחין ברכב התובעת הנמצא על הכביש ועתיד לחצות את הצומת.

בין אם החל הנתבע בחציית הצומת כשהוא הולך לצד הקטנוע ובין אם חצה אותו בנסיעה, אין ספק שהנתבע גרם בהתנהלותו לתאונה, מה גם שבהסתמך על עדות התובעת והעדה מטעמה, אותן אני מעדיפה על עדות הנתבע, ניתן לקבוע בבירור, כי חצה את מעבר החציה בנסיעה על הקטנוע. גרסת הנתבע כי החל בחציית המעבר בהליכה כשהקטנוע מונע ורק כשראה את רכב התובעת עלה על הקטנוע והחל בנסיעה, בלתי סבירה.

אם צריך עוד להוסיף, הרי שהנתבע העיד כאשר ניכר שהוא אכול רגשות אשם וכי הוא מודע לאחריותו לתאונה, אך חושש מן התוצאות הכספיות שעשויות לנבוע מכך.

אף שאור ירוק בצומת אינו בבחינת חזות הכל ועל נהג החוצה צומת לעבור אותו רק אם הצומת פנוי, איני רואה לייחס לנהגת התובע אשם תורם בקרות התאונה, שכן הנתבע הפתיע את נהגת התובע באופן בו חצה את הצומת ובמרחק שנותר לה לא היה בידה אלא לנסות לבלום ולסטות ימינה מה שגרם להקטנת תוצאות התאונה.

התובע הגיש חוות דעת שמאי שלא נסתרה, על פיו נגרם לרכב התובע נזק בשיעור של 10,920 ש"ח, כמו כן נשא התובע בשכ"ט שמאי בסך 870 ש"ח. משכך, אני מחייבת את הנתבעים, לשלם לתובע באמצעות הנתבעת 3, סך של 11,790 נושא ריבית והצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה. בנוסף אני פוסקת את שכר כל אחת מעדות התובע בסך 300 ש"ח. הנתבעים ישאו בשכר זה.

לא ראיתי לפסוק פיצוי נוסף על אובדן ימי עבודה ונסיעות שעה שנזקים אלה לא הוכחו.

הנתבעים ישאו עוד בשכ"ט עו"ד בסך 15% בתוספת מע"מ כדין.

התובע יואיל לשלם את שכר העד כפי שנפסקו בדיון מיום 7/7/11 בתוספת ריבית והצמדה, וככל שלא יעשה כן, תהא רשאית הנתבעת 3 לקזז סכום זה, בתנאי כמובן שתוכיח את העברת התשלום לעד כפי שנפסק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום,  ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: